מדיה

ככלל, במסגרת פרישת בכירים בחברות בהן עבדו, זכאי העובד לדמי פרישה גבוהים. כיום רוב החברות במשק מחתימות כל עובד במשרה בכירה על תניית אי תחרות במסגרת הסכם ההעסקה עמו. במסגרת הסכמי פרישה אלה, מסווגים במקרים רבים חלק מדמי הפרישה שקיבל אותו בכיר כ"פיצוי בגין אי תחרות". בפסק הדין בעניין מאיר אבידן (ע"מ 24270-01-11 מאיר אבידן נגד פקיד השומה חיפה [2013]) נקבע בבית המשפט בחיפה, כי ניתן לראות בפיצוי שניתן בגין אי תחרות, כתקבול הוני וזאת בניגוד לעמדת רשות המיסים, אשר רואה כל תקבול אשר מקבל עובד ממעבידו כתקבול פירותי אשר מחוייב בשיעור מס שולי. המשמעות המיסויית הינה, האם התקבול יחוייב במס כרווח הון בשיעור של 25% או כהכנסה פירותית (הכנסה מעבודה) אשר עליה יש לשלם מס שולי בשיעורים הקבועים בחוק העשויים להגיע לעד 50%.

 

בעניין אבידן מבחין ביהמ"ש בין מקרה בו התקבול ניתן בגין "השימוש" בגורמי היצור כלומר בכושר העבודה של העובד, לבין מקרה בו התקבול ניתן בגין "מכירת" גורמי הייצור, כלומר ויתור על זכותו של העובד להשתמש בגורמי היצור. ביהמ"ש קובע מספר קריטריונים שיסייעו בהבחנה בין המקרים: האם השוק מאפשר בכלל קיום תחרות? האם קיים ערך כלכלי להתחייבות שלא להתחרות? מהי תקופת ההתחייבות, היקפה ואופן קביעת התקבול וחישובו. במקרה של מאיר אבידן פסק בית המשפט, כי מדובר בתקבול שהוא הכנסה הונית.

 

אך הסוגיה נותרה בלתי נקייה מספקות, משטרם הוכרעה בבית המשפט העליון, והנה רק לאחרונה, ניתן פסק דינו של כבוד השופט אלטוביה (ע"מ 55139-01-13 יוסף וינשטוק נגד פקיד שומה היחידה הארצית לשומה [2015]) אשר דן בשאלה דומה, האם התקבול מכוח סעיף אי תחרות הינו רווח הון או הכנסה פירותית. במסגרת פסק הדין נדון המקרה של יוסף וינשטוק אשר עזב את עבודתו כמנכ"ל חברת "שומרה חברה לביטוח בע"מ". עם עזיבתו נחתם הסכם סיום העסקה בין הצדדים, בו התחייב וינשטוק, שלא להתחרות בחברת שומרה במשך שנתיים מסיום עבודתו, בתמורה לסך של 6,303,421 ₪. וינשטוק ראה תקבול זה כרווח הון ואילו פקיד השומה ראה הכנסה זו כהכנסה פירותית. לטענתו יש לסווג את התקבול כ"מענק פרישה" או "מצנח זהב" ולכן זוהי טובת הנאה אשר מוגדרת כהכנסה פירותית לפי סעיף 2(2)(א) לפקודת מס הכנסה. מנגד טען המערער, כי בחתימתו על סעיף אי התחרות הוא למעשה ויתר על זכותו להתחרות בעסקי החברה ובכך "מכר" את הנכס שהיה בבעלותו. יתרה מכך טען המערער, כי הוא איבד את היכולת להתמנות לתפקידים בכירים בענף הביטוח, לאור יציאתו מהענף במשך שנתיים והאובדן הזה משול למכירת "העץ", קרי הניסיון שצבר כבכיר בענף הביטוח.

 

כבוד השופט אלטוביה קבע, כי יש קשר הדוק בין סעיף אי התחרות לבין רצון החברה למנוע מהעובד לשעבר לפגוע בחברה ע"י שימוש במסמכים, קשרים ודברים נוספים אליהם נחשף, במסגרת עבודתו בחברה. ביהמ"ש מגיע למסקנה זו לאחר שבמסגרת הסכם סיום העסקה התחייב המערער לשמור על המידע של החברה, דבר אשר לימד על הקשר ההדוק בין התחייבותו שלא להתחרות, לבין ההגנה על המידע והקשרים העסקיים אליהם נחשף במסגרת עבודתו בחברה. כמו כן, התחייבותו שלא להשתמש ברשימת הלקוחות, רשימת סוכני הביטוח, רשימת הספקים או כל רשימה אחרת ששימשה את פעולתה השוטפת של החברה הידקה את הקשר בין כוונת החברה להגן על סודותיה המסחריים שנחשפו בפני המערער בתקופת עבודתו בחברה, לבין התחייבותו שלא להתחרות בה. המערער טען בפני ביהמ"ש, כי כבר עם הגעתו לחברה היה בעל "דמות וצלם" הבקי בענייני ענף הביטוח, ונכסי החברה נצמחו לאור הישגיו והצלחותיו האישיים ובזכות תפקידיו שקדמו לתפקידו כמנכ"ל החברה. ביהמ"ש לא קיבל טענה זו וקבע, כי מאחר ששימש כמנכ"ל החברה במשך תקופה ארוכה של כ-7 שנים, אין לקבל את הטענה שעוד לפני העסקתו היו בידיו "כלים" נוספים משמעותיים בתחום הביטוח. ביהמ"ש חיזק את קביעתו בעובדה, כי על פי עדותו של המערער עצמו הוא נתקל בקשיים במציאת עבודה לאחר שנתיים "צינון" ומכאן ביהמ"ש למד, כי אם הבכיר אכן "שימר" את יכולותיו ואת נכסיו, ללא קשר לעבודתו במשך 7 השנים בחברה היה מצופה כי ימצא עבודה ביתר קלות. יתרה מכך, סכום התקבול שקיבל הבכיר חושב כשכר שהיה אמור להשתלם לו אילו היה ממשיך לעבוד בתקופת ה"צינון" ולא מהנזק שהיה עלול להיגרם לחברה אילו היה בוחר להתחרות בה ולמעשה מדובר במעין "שכר בטלה", אותו התחייבה החברה לשלם רק על מנת שלא יעבוד במשך שנתיים.

 

יש לתת את הדעת למספר עניינים: ראשית, יש מקום לחתום על סעיף "אי תחרות" כבר במסגרת הסכם העסקה, אשר ישקף את "הנכס" אותו מביא העובד עובר לתקופת עבודתו בחברה וכך יהיה נהיר, כי הוא נכנס לחברה עם "נכס" עצמאי השייך לו, ללא תלות בחברה החדשה ואם ניתן, רצוי אף לקבוע סכום בהסכם ההעסקה אשר יינתן לעובד בגין אי התחרות כבר במועד קבלתו לעבודה. שנית, במסגרת הסעיף בהסכם יש לציין במפורש, כי התקבול ניתן עבור יכולותיו, קשריו וניסיונו של העובד, ללא תלות בניסיון ובידע שיצבור במהלך עבודתו בחברה. כלומר, לנתק את שנות עבודתו בחברה מכישוריו וכך ליצור הפרדה בין הניסיון עמו מגיע העובד לחברה, לבין הניסיון אותו הוא צובר במהלך עבודתו בחברה.

 

דברים אלה נכונים עד להעברתו של תזכיר חוק הנמצא כעת ב"קנה", תזכיר חוק (תזכיר חוק התוכנית הכלכלית לשנת הכספים 2015 (תיקוני חקיקה), התשע"ד-2014), אשר מעוכב בימים אלה עקב הבחירות, המציע לקבוע, כי כל תקבול המתקבל בידי עובד במסגרת סיום יחסי עובד-מעביד, לרבות תשלום עבור "אי תחרות", יסווג כהכנסת עבודה או כהכנסה ממשלח יד. כלומר, יסווג כהכנסה פירותית. יחד עם זאת, לאור תקופת הבחירות וחוסר הבהירות הפוליטי בו אנו נמצאים, אין לדעת מתי יעבור אותו תזכיר חוק, אם בכלל.