חובות נושאי המשרה מוסדרות בחוק החברות, התשנ"ט-1999, וכוללות חובת זהירות וחובת אמונים. חוק החברות קובע כי נושא משרה חב כלפי החברה חובת זהירות כמשמעותה בפקודת הנזיקין.
אחת ההגנות המרכזיות של דירקטורים היא "כלל שיקול הדעת העסקי" (Business Judgment Rule), אשר התפתח בפסיקה בארצות-הברית ונקלט בפסיקת הישראלית. היקפו של כלל שיקול הדעת העסקי ודרך יישומו, טרם נבחנו בצורה סדורה בישראל בפסיקתו של בית המשפט העליון.
ניתן לסכם את ההגנה האמורה בכך שבתביעה נגד דירקטור בטענה כי הפר את חובותיו מכוח דיני החברות – אם בהחלטה, בפעולה או במחדל – תעמוד לזכותו חזקה כי פעולתו תקינה, כל עוד התקיימו שלושה תנאים: הראשון, הדירקטור נהג בתום-לב מבחינה סובייקטיבית; השני, הדירקטור לא היה נגוע בניגוד עניינים; והשלישי, הפעולה ננקטה באופן "מיודע", לאחר דיון ועיון בנתונים ובשיקולים הרלוונטיים.
לאחרונה, בהחלטה עקרונית וחשובה בעניין ניומן נ’ פיננסיטק בע"מ, עמדה המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, כב’ השופטת רות רונן, על אופן היישום של כלל שיקול הדעת העסקי, תוך מתן דגש על בחינת תהליך קבלת ההחלטה בדירקטוריון. ההחלטה האמורה, ניתנה במסגרת דיון בבקשה לאישור תביעה נגזרת שהוגשה נגד הדירקטורים באותה חברה. בקצירת האומר, טענת התובע הייתה כי הדירקטורים בחברה הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי החברה כאשר נמנעו מלממש נכסים בארה"ב ששועבדו לטובת החברה לצורך פירעון ההלוואות שלא שולמו לחברה במועד, זאת למרות שהשעבודים נועדו להבטיח את הפירעון, ולמרות שהערכות שווי הנכסים העידו על רווחים אפשריים לחברה ממימושם.
במסגרת פסק הדין, לא הועלו טענות באשר לחוסר תום ליבם של מי מהדירקטורים או כל טענה הנוגעת לניגוד עניינים מצידם. הטענה המרכזית עסקה בכך, כי ההחלטה שהתקבלה לא הייתה "מיודעת" (Informed Decision""). כלומר, התובע טען כי במהלך התקופה הרלוונטית, לא התקיים אף לא דיון אחד בדירקטוריון בשאלה האם יש מקום לממש את השעבודים, וכך הדירקטורים הפרו את חובת הזהירות.
הדירקטורים, להגנתם, ביקשו לחסות תחת "כלל שיקול הדעת העסקי" ואולם לדידו של התובע, בנסיבות המקרה, אין מקום להחיל את כלל שיקול הדעת העסקי, משום שתנאי לתחולת הכלל הוא כי ההחלטה התקבלה בצורה מיודעת תוך איסוף כל המידע, ונטען, כי בנסיבות העניין, לא התקבלו החלטות ולא התקיים כל תהליך מיודע לקראת קבלת החלטה, ולכן אין תחולה להגנה.
במסגרת נימוק החלטתה, כב’ השופטת רונן הדגישה את חובת איסוף האינפורמציה כאשר דירקטור מבקש להשתמש בהגנת "כלל שיקול הדעת העסקי". חובה זו נועדה להגשים את קריטריון ה"באופן מיודע", קרי לאחר דיון ועיון בנתונים ובשיקולים הרלוונטיים. הדגש בבחינה השיפוטית הוא על בחינת תהליך קבלת ההחלטה. בית המשפט נמנע לעומת זאת מלבחון את תוכן ההחלטה ולהתערב בה.
בפסק הדין נקבע, כי כאשר קיימים מסמכים מפורשים המעידים על המידע שעל יסודו התקבלה החלטת הדירקטוריון, בית המשפט ינסה לעקוב אחרי תהליך קבלת ההחלטה במלואו. נקבע כי בחינת המידע תיעשה תחילה על סמך הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון. על הפרוטוקולים לשקף נאמנה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, את תהליך קבלת ההחלטות על כל שלביו, תוך פירוט מכלול המידע שעמד בפני הדירקטורים לצורך קבלת החלטתם. במקרה בו נשללת הגנת כלל שיקול הדעת העסקי מטעמים של היעדר תהליך נאות לקבלת החלטה, על הדירקטורים להוכיח כי ההחלטה שהתקבלה הייתה סבירה. יש לציין כי שיחות בין הדירקטורים הנעשות על דרך של "שיחות מסדרון", ולא בישיבת דירקטוריון סדורה ומתועדת, אינן רלוונטיות ולא יהיה להן משקל ראייתי.
סיכומו של דבר, אנו ממליצים בחום לאמץ את החלטת כב’ השופטת רות רונן, כך שכל החלטה המתקבלת על-ידי הדירקטוריון תתקבל, כנדרש, בהיעדר ניגוד עניינים, בתום-לב ובאופן מיודע. בכל הנוגע לאופן התיעוד, הרי שניהול פרוטוקול מדויק ומפורט, כזה המצביע על אופן הליך קבלת ההחלטות בדירקטוריון וכן על המידע עליו התבססה ההחלטה, יאפשר להחיל, במידת הצורך, את כלל שיקול הדעת העסקי אשר יהווה הגנה חזקה מפני תביעות כנגד חברי הדירקטוריון.
*אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד.
