מדיה

באקלים המיסוי הנוכחי מנצלות חברות בינלאומיות את הכלכלה הגלובאלית, המאפשרת להן לפצל את פעילותן בין מדינות שונות, כך שחברה אחת מחזיקה את הקניין הרוחני במדינה אחת, מקימה את מפעל המחקר והפיתוח במדינה שנייה ואת מפעל הייצור במדינה שלישית, זאת בניסיון למקסם את היתרונות המוקנים להן על ידי מדינות שונות, המבקשות לעודד את אותן חברות לקיים דווקא בהן את אותה פעילות. בישראל, החוק לעידוד השקעות הון, התשי״ט-1959 (להלן: ״חוק לעידוד השקעות הון״) והחוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה, התשמ״ד-1984 (להלן: ״החוק לעידוד מחקר ופיתוח), אשר במסגרתם נקבעים הקריטריונים העיקריים למתן הטבות לעידוד השקעות הון וביצוע המחקר והפיתוח בישראל, נדרשים לתיקונים מדי פעם בפעם על מנת להתעדכן ולעמוד בתחרות שמציבות מדינות אחרות. אחד הנכסים העיקריים אשר עליו נלחמות מדינות לעודד חברות להחזיק אותו בשטחן הוא הקניין הרוחני (מתוך הנחה שהוא הנכס העיקרי של החברה) - אותו נכס בלתי מוחשי - פטנט, זכות למתן רישיון, סימן מסחר, ידע, סוד מסחרי וכוי - אשר הגוף המשפטי המחזיק בו זכאי לקבל תמלוגים על הזכות לעשות שימוש בתוצריו.

כתוצאה מכך ולאור המצב החוקי הקיים שיתואר להלן, מינה משרד האוצר, ביחד עם משרד הכלכלה בחודש נובמבר 2013 את ועדת אנדורן, אשר שמה לה למטרה לבחון תיקון בחוק לעידוד השקעות הון, בין היתר תוך בחינת האפשרות להעניק הטבות מס על תמלוגים מקניין רוחני, ובכך לעודד חברות להותיר את הקניין הרוחני שלהן בישראל.

החוק לעידוד מחקר ופיתוח מבדיל בין שני מקרים של מכירת ידע לחוייל: מכירת החברה כולה ומכירת הידע בלבד. חברה אשר מוכרת את הקניין הרוחני תוך כדי השארת פעילותה בישראל תצטרך להחזיר עד פי 3 מהיקף המענקים שקיבלה החברה מהמדען הראשי במסגרת החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה וזאת עם התחייבותה של החברה הרוכשת, בין השאר, להשאיר לפחות 75% מעובדי המחקר והפיתוח בישראל למשך לפחות 3 שנים. עם זאת, כאשר לאחר מכירת הקניין הרוחני החברה מפסיקה לעבוד בישראל עלולה החברה "להיקנס" בסך של עד פי 6 מהיקף המענקים שהתקבלו במסגרת החוק לעידוד מחקר ופיתוח. נהיר, כי המדינה מנסה לתמרץ את החברות להשאיר את הפעילות ואת הקניין הרוחני בישראל על ידי מתן מענקי מדען ראשי אך מאידך הטלת הקנס עלולה לגרום לחברות להחזיק מלכתחילה את הקניין הרוחני במדינה זרה ולוותר על מענקים הכרוכים ב"קנס" כאמור. כתוצאה מכך, מדינת ישראל מאבדת את הקניין הרוחני אשר בפועל נוצר על ידי תושבי ישראל ובכך מאבדת את האפשרות למסות את התמלוגים המשולמים לבעלים של הקניין הרוחני.

כך לדוגמא, מהפרסומים בעיתונות עולה כי חברת וויבר הישראלית, אשר נמכרה זה מכבר לחברה יפנית, בנתה מלכתחילה מבנה פעילות בינייל, שבמסגרתו חברה קפריסאית הייתה הבעלים של הקניין הרוחני ואילו בישראל הותירו את מרכז המחקר והפיתוח. לאור העובדה שהחברה הקפריסאית היתה בעלת הקניין הרוחני נמכרה, מדינת ישראל , כך עולה מהפרסומים בעיתונות, לא זכתה למסות עסקה זו.

יחד עם זאת, הדעות חלוקות באשר לשאלה האם נכון שמדינה תעודד חברות להחזיק קניין רוחני בשטחן, וזאת על חשבון מתן הטבות לעידוד מחקר ופיתוח. מחד, הבעלות על הקניין הרוחני מספקת הכנסות תמלוגים בגין עבודת המחקר שנעשתה. במקרה של אקזיט כדוגמת וייבר, במקרה בו השלב של המחקר והפיתוח הסתיים או נמצא בשלבים סופיים, לגוף הרוכש את הפעילות יש אינטרס להשקיע יותר כספים ברכישת הקניין הרוחני, ולאו דווקא ברכישת המחקר והפיתוח, או למצער, תוך השקעה קטנה בהרבה בהמשך המחקר והפיתוח. מנגד, השקעה ומתן הטבות לעידוד החזקת הקניין הרוחני במדינה, בהכרח יבוא, בשל מגבלות תקציביות, על חשבון עידוד המחקר והפיתוח ועידוד הייצור, פעילויות אשר מעודדות תעסוקה ופיתוח ידע.

לשם השוואה, באירופה ישנן כ-10 מדינות שהעבירו את חוקי ״תיבת הפטנט״ (Patent Box), אשר מעניקים תמריצי מס על הכנסה המופקת מקניין רוחני. מדינות אלה הגיעו למסקנה, כי בעולם הגלובאלי קיימת תחרות מס בין המדינות, אשר מנסות לפתות את החברות להותיר אצלן את זכות המיסוי על תמלוגים. אירלנד הייתה המדינה הראשונה להעביר את חוקי "תיבת הפטנט" בשנת 1973 ומדינות נוספות חוקקו בעת האחרונה חוקים דומים. באנגליה לדוגמא, לאור ״תיבת הפטנט״ שיעור המס על רווחים שמקורם מקניין רוחני עומד על 10% בעוד ששיעור מס החברות הוא 23%. בבלגיה, שיעור המס יהיה בשיעור מס החברות הרגיל, אך יחויב בגין 20% מההכנסה על מכירת הקניין הרוחני. בצרפת, שיעור המס על מכירת קניין רוחני עומד על 15% כאשר מס החברות הוא 33%.

חוקי "תיבת הפטנט" הם רק תוספת לשלל חוקים מתמרצים אחרים הכוללים תמיכה ממשלתית בפיתוח ומחקר של החברות, והכל כדי לפתות את החברות לעבור לפתח אצלן את המוצר. רוב המדינות אשר חוקקו את "תיבת הפטנט" מאפשרות ניכוי הכנסות לא רק ממוצרי הפטנט בהגדרתו ״היבשה״, אלה הן הרחיבו את ההגדרה, כך שישרת בצורה המרבית ביותר את החברות. יחד עם זאת, נשמעת ביקורת באירופה, לפיה עידוד שמירת קניין רוחני במדינה, כשלעצמו, מיטיב עם העסק, ללא התחשבות בפרמטרים אחרים לא פחות חשובים מהתמלוגים, כגון עידוד התעסוקה והידע.

האם נכון למדינת ישראל להעניק הטבות מס שתביא להותרת או רכישת קניין רוחני על ידי חברות ישראליות; האם מדיניות המס של ישראל צריכה להשאיר שאלה זו לכוחות השוק, באופן שבו רק חברות בעלות יכולת כלכלית יהיו מסוגלות לרכוש קניין רוחני מחברות זרות, או שמא יש מקום להיטיב עם חברות הזנק קטנות ולעודד אותן להותיר את הקניין הרוחני שיצרו בישראל; נראה כי במצב דברים הקיים, ישראל מפסידה הזדמנות למסות את עיקר תוצר ההשקעה באותן חברות ישראליות (היינו, הקניין הרוחני) מקום בו היא אינה מעודדת את הותרת הקניין הרוחני בישראל עם תחילת הפעילות. מנגד ברור, כי ההשקעה ביזמות הישראלית תוך עידוד המחקר והפיתוח, מניעה חברות הזנק רבות להחליט לקיים את פעילות המחקר והפיתוח בישראל, באופן