בפסק דין שניתן לאחרונה נפסק כי רוכשת של קרקע במכרז הייתה חייבת לבדוק בעצמה את המצב התכנוני של הקרקע ולא רק להסתמך על מה שהיה כתוב במכרז. מצגי הרשות אינם חזות הכל, ואם נפלה בהם טעות, האזרח הקטן עשוי לשלם עליה. כך התברר לאחרונה לחברה שרכשה קרקע לתעשייה במפרץ חיפה.
בנסיבות נשוא פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"מ 6411-04-12), הרכישה של הקרקע בוצעה בשנת 2009 במסגרת מכרז ציבורי של מינהל מקרקעי ישראל כאשר במכרז ניתן פירוט אודות מצבה התכנוני של הקרקע. לצד הפירוט, הייתה במכרז התייחסות למגבלות השימושים באותו מתחם וכן דרישה שהופנתה למציעים לבצע בירורים נוספים.
הרוכשת הסתמכה על המידע שפורסם במכרז ולא בדקה מיוזמתה את המגבלות של השימוש בנכס לפי ההוראות והתקנים הרלוונטיים. לאחר שזכתה במכרז הסתבר לה להפתעתה כי על מנת לקבל היתרי בנייה היא תיאלץ לבצע שינוי תב"ע, הכל בגלל צינור נפט שהוטמן פעם בקרקע והוזז מבלי שהתב"ע שונתה על ידי המינהל.
הרוכשת הגישה תובענה מנהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה ודרשה פיצוי בסך 10 מיליון ש"ח בטענה שהמינהל היה צריך להפנות את תשומת לב המציעים במכרז לנושא הזה ומשלא עשה כן עליו לשאת בנזקים שנגרמו לה ולכך שהיא למעשה לא תוכל לבנות על הקרקע וליהנות ממנה במשך כמה שנים עד שיסתיימו הליכי שינוי התב"ע.
בית המשפט פסק שאכן המינהל צריך היה לגלות למציעים את כל המידע הרלוונטי ובכלל זה את העובדה שהמסמכים שהוצגו במכרז, הגם שהם תואמים אולי את המצב העובדתי בשטח, לא תואמים את התב"ע. בית המשפט קבע שמדובר במידע שנדרש למציעים כדי לגבש את הצעתם במכרז. ברם, בית המשפט סייג את דבריו ואמר שבכל מקרה הרוכשת הייתה מחויבת לבדוק את המצב התכנוני של הקרקע מיוזמתה, כי כך נכתב במכרז עצמו. לכן, קבע בית המשפט שלרוכשת יש אשם תורם משמעותי בשיעור של 70% בעוד שהאחריות של המינהל היא בשיעור של 30%.
בפסיקה זו בית המשפט מטיל חובת אחריות על מציעים במכרזים לרכישת קרקע, ולפיה הסתמכות עיוורת על מצגי הרשות לא מספיקה וצריך ליזום בדיקות עצמאיות של המצב התכנוני של הקרקע.
האם פסיקה שכזו לא תגרום להתרופפות בהקפדה של הרשויות על הצגת מידע מדויק במכרזים ציבוריים לרכישת קרקעות? ימים יגידו.
