מדיה

בפסק דין שניתן ביום 16.1.14, במסגרת ע"א 1507/11 בנק מזרחי טפחות בע"מ נגד משה אלבס ואח’ קובע בית המשפט העליון מפי השופטת אסתר חיות, ובהסכמת השופטים ניל הנדל ונועם סולברג כי הזכות החוזית לקבלת סכומי אשראי מתוקף מערכת הסכמית שנקשרה בין תאגיד בנקאי ובין לקוחו אינה ניתנת לעיקול.

פסק דין זה הופך את החלטתה של כבוד השופטת מ’ אגמון-גונן שאישרה בקשה לאישור עיקול וקבעה כי ניתן לעקל את הזכות לקבלת אשראי שכן מדובר בזכות "שטרם נולדה" ולכן היא אינה ברת עיקול.

פסק הדין החדש של בית המשפט העליון מגן באופן חזק יותר על חוסר היכולת לעקל את מסגרת האשראי, שכן עד לפסק דין זה נקבע על ידי בית המשפט העליון, בע"א 323/80 אלתית בע"מ נ’ בנק לאומי לישראל בע"מ, כי לא ניתן לעקל את הזכות לקבלת מסגרת אשראי שכן מדובר בזכות "שטרם נולדה" ולכן היא אינה ברת עיקול.

בפסק דין הנוכחי של בית המשפט העליון נקבע כי יש לראות בזכות לקבלת מסגרת אשראי כזכות קיימת ולא כזכות שטרם נולדה, אולם חרף קביעה זאת, עדין קובע בית המשפט העליון כי זכות זו לא ניתנת לעיקול.

בית המשפט העליון קובע כי לא ניתן לעקל את הזכות לקבלת מסגרת אשראי, נוכח המאפיינים הייחודיים של זכות זו - לרבות הסממנים האישיים של הזכות השוללים את עבירותה, ובשל הפגיעה המהותית בחופש ההתקשרות בהסכמי אשראי. 

בית המשפט העליון קובע שלא ניתן להטיל עיקול על הזכות לקבלת אשראי לפי הסכם מסגרת שבין הבנק ללקוחו, ובעניין זה אין רלוונטיות לשאלה אם מדובר בעיקול זמני המוטל מתוקף תקנות סדר הדין האזרחי בהליך תלוי ועומד, או אם מדובר בעיקול לגביית חוב פסוק בהליכי הוצאה לפועל או בהליכי גבייה על-פי פקודת המיסים (גביה).